אין מי שיקבל את החבילה: מה זה עולה ומתי זה הופך לביטול

השליח מגיע ואין מי שיפתח, או שהחבילה מחכה בנקודת איסוף ואף אחד לא הגיע. זה נראה כמו עיכוב קטן, ובתקנונים שנקראו כאן זה אחד המצבים היקרים ביותר שאפשר להיקלע אליהם בלי לעשות דבר: יש בו תשלום כפול, יש בו שעון, ובסופו של השעון ההזמנה מתבטלת ונגבים עליה דמי ביטול.

כמה עולה ניסיון מסירה שנכשל

ההשוואה היא על המצב הזה בלבד, לא על דמי המשלוח הרגילים.

שופרסל היא היחידה שמסבירה למה. סעיף 38.1א אומר שהחזרת משלוח מסבה לחברה עלויות ליקוט, הפצה והשמדת מוצרים בקירור, ולכן סעיף 38.3א קובע סולם: עד 500 ₪ דמי טיפול של 50 ₪, מעל 500 ₪ ועד 1,000 ₪ סכום של 70 ₪, ומעל 1,000 ₪ סכום של 100 ₪. וסעיף 38.2 מוסיף שהמשלוח החוזר נגבה במלואו גם אם המשלוח המקורי היה בלי דמי משלוח. על הזמנה של 1,200 ₪ שלא נמסרה, זה 100 ₪ ועוד 35.90 ₪.

ובאג היא דוגמה לכך ששתי תשובות יכולות לשבת באותו עמוד. בפרק המשלוח הרגיל כתוב שאפשר לתאם משלוח נוסף בתשלום, ושהעלות משתנה לפי סוג המוצר וגודלו. בפרק האקספרס, באותו עמוד, כתוב שהמוצר מועבר לסניף באג באזור המגורים ואפשר לאסוף אותו משם, או לתאם משלוח נוסף בחיוב של 39 ₪. אותו מצב, שני מסלולים, שתי תשובות.

וכמה זמן מחזיקים את החבילה

זה החלק שהופך עיכוב לביטול, ולכל חנות שעון משלה.

סולמייט היא הקיצונית בטבלה, ולא בגלל החלון אלא בגלל מה שבא אחריו: סעיף 5.11.2 מתיר לחייב דמי אחסנה של 50 ₪ ליום, או לראות בכך הודעת ביטול, לפי בחירת החברה. שבוע של שכחה הוא 350 ₪ על מוצר שכבר שולם.

"הודעת ביטול" שהלקוח לא מסר

זאת השורה שכדאי לקרוא פעמיים. בקולומביה, בנינטנדו ובסולמייט אי איסוף אינו רק מבטל את העסקה, אלא נחשב להודעת ביטול מצד הלקוח, ולכן הוא מפעיל את מדיניות הביטול על כל מה שבה. בפועל זה אומר דמי ביטול של עד 5% מערך העסקה או 100 ₪, הנמוך מביניהם, לפי חוק הגנת הצרכן, ובחלק מהמסמכים גם את דמי המשלוח שלא חוזרים.

ההבדל בין "העסקה בוטלה" ובין "הלקוח הודיע על ביטול" אינו סמנטי. בביטול מצד החנות אין דמי ביטול, ובביטול מצד הלקוח יש.

ומה שמפעיל את כל זה הוא בדרך כלל פרט קטן

בשופרסל ובבאג הסעיף מדבר על כתובת שגויה או על אי נוכחות באותה מידה, כלומר טעות הקלדה שווה בעיניו להיעדרות מהבית. בנעמן סעיף 18.3 מנסח את זה רחב עוד יותר, כל סיבה שתלויה בלקוח או במי מטעמו, ומטיל עליו לפנות מיד לשירות הלקוחות לתיאום מועד חדש.

ושני מסמכים מוסיפים תנאי שקל לפספס. גלאם 42 כותבת שמסירה שנקבעה ולא התקיימה מפני שלא היה מי שיקבל אותה עשויה להיות מחויבת כניסיון מסירה נוסף, ופוט לוקר כותבת שכל שינוי שהלקוח מבקש בהזמנה, לרבות שינוי כתובת, משחרר אותה מההתחייבות לזמן האספקה.

והצד השני של אותה שאלה

מול הסכומים האלה שווה להעמיד את מה שקורה כשהחנות היא זו שמאחרת. בתקנונים שנקראו כאן האיחור שלה מוגדר ברובו כאיחור שאינו איחור: בבאת' אנד בודי וורקס עיכוב של עד 7 ימי עסקים נוספים בתקופות עומס אינו נחשב איחור, בעדה לזורגן סעיף 29 מוסיף עד 7 ימי עסקים מעבר לזמן הרגיל, ובטוונטי פור סבן נכתב אותו דבר על ימי מכירה מיוחדים. כלומר באותו מסמך שבו היעדרות של הלקוח עולה כסף, איחור של החנות מוגדר מראש כחלק מהשירות.

חנות אחת בלבד מכל מה שנקרא כאן קובעת מראש פיצוי: טופ איקס מתחייבת בתקנון שלה לקופון של 10% להזמנה הבאה במקרה של איחור באספקה. זה לא סכום גדול, והוא הסעיף היחיד מסוגו בקורפוס.

שלוש פעולות שחוסכות את הכסף הזה

• לתת כתובת שיש בה מי שיקבל בשעות החלוקה, ולא בהכרח את כתובת הבית. בחלק מהתקנונים העמוד עצמו ממליץ על כתובת עבודה.
• לבדוק את החלון לאיסוף ברגע שמגיעה ההודעה, ולא כשמתפנים. בטבלה למעלה הוא נע בין 3 ימים ל-30, וההבדל בין המהיר לאיטי הוא פי עשרה.
• לעדכן את החנות מיד כשמתברר שאי אפשר לקבל את המשלוח. כמעט בכל המסמכים האלה הפנייה היזומה היא מה שמחזיר את העניין למסלול של תיאום מחדש, במקום למסלול של ביטול ודמי ביטול.